בישראל, כמו בשאר הארצות, ישנם הרבה גורמים שמזהמים את הסביבה ופוגעים ברמת החיים. האחריות בטיפול ושמירה על אוויר נקי, הייתה פזורה בין גורמים שונים עד שבשנת 2008, חברי כנסת שהיו שייכים לאגודת "אדם טבע ודין", החליטו לבצע צעד משמעותי, כך בעצם נולד חוק אוויר נקי, אשר נכנס רשמית לתוקף, בשנת 2011. חוק זה, נועד לאפשר לא רק בטווח הרחוק רמה איכותית של אוויר נקי, כי אם גם בטווח הקצר. חוק זה, מתבסס על שלושה ערכים מרכזיים:
- שמירה על בריאות האזרחים
- אזהרת תושבים הגרים בסמוך לגורם מזהם ושינויים, אשר עשויים לגרום לאוויר להיות מזוהם
- התאמת מערכות, שתהיינה ידידותיות לסביבה ולבריאות
על כל מגזר תעשייתי, יש להתאים את חוק האוויר הנקי, הנגזר מחשמל, תעשייה כימית, תעשיית מתכות, פרמצבטיקה, פסולת מינרלים ועוד. המשרד להגנת הסביבה, יהיה חייב לתגמל את בעלי מפעלי התעשייה, כך שיוכלו לעמוד בכל התקנים הללו, מהבחינה הכלכלית.
שיפור וייעול למניעת זיהום אוויר בישראל
חוק האוויר הנקי, אשר נכנס לתוקף מחודש ינואר בשנת 2011, הינו החוק המשמעותי ביותר, אשר נחקק בישראל אי פעם. חוק זה, בא להסדיר, לייעל ולשפר את הטיפול בזיהום האוויר בארץ. בדרך זו, הרשויות המקומיות מעורבות יותר במניעה של זיהום האוויר. ישנו משטר נוקשה, להפחתתו של זיהום האוויר במיוחד במגזר התעשייתי.
ישנה מחויבות מהמשרד לאיכות הסביבה, ליידע את הציבור על תנאי זיהום אוויר קשים שצפויים להיות. גם החמרה והענשה והרחבת סמכויות מנהליות, הם חלק מהחוק החדש לגבי זיהום האוויר. המשרד לאיכות הסביבה, מקדמת מחקרים באמצעות הקמת מעבדה לאומית לחקר איכות ומניעת זיהום האוויר. החוק מחייב את בעלי המפעלים על אופן פעילותם והם ינהלו ויפרסמו רישום מפורט של חומרים וכמויות שהם פולטים לאוויר.
תהליך הבקשה להיתר פליטה
תהליך הבקשה להיתרי פליטה, הינו תהליך מורכב שעשוי לקחת כמה חודשים. ללא היתר פליטה, חל איסור על הפעלת מקור פליטה או ערכת שינוי מהותי במקור הפליטה, כך שלא תתאפשר פליטה לאוויר ממקור פליטה שבבעלות המפעל. את היתר הפליטה, יש מחויבות לחדש, אחת ל- 7 שנים. מפעלים, אשר לא יעמדו בתקנים המחמירים או יתרשלו בחובת הדיווח, יוטל עליהם קנסות מ- 100,000 ₪ עד ל- 1,000,000 ₪ וכן, עונשי מאסר של שנתיים. מפעלים שהם אינם כפופים באופן ישיר לחוק, יכולים להידרש לעמידה בחלק מהדרישות, באמצעות התנאים לרישיון העסק.